לחיי העבודה

אני סטודנט שנה שנייה בלימודים לתואר במשפטים, חולם להיות עו"ד פלילי. זו השנה השנייה שבה אני מנסה להתקבל למלגה של משרד החינוך. ברמת העיקרון אני יודע שיש לי סיכוי נמוך להתקבל לשם, אבל זו השנה השנייה שבכל זאת אני רוצה לנסות את מזלי, אולי שפר עליי גורלי ואז אולי ישתפר מזלי ואני יקבל כמה אלפי שקלים מלגה ללימודים, שבהחלט יכולים לתת לי קצת נחת, בטוח נחת של עבודה וזה ייתן לי נחת מהחיים. קשה לשלב גם עבודה עם הלימודים, בטח בתקופה של מבחנים, שהיא התקופה הכי לחוצה. לסטודנטים ונראה לי שלבני האדם בכלל, יש נטייה למתוח את קצה גבול היכולת שלהם, ולנסות להגיש עבודה או יותר נכון לנסות להתחיל להכין את העבודה ממש כמה ימים לפני ההגשה שלה. וזה אותו דבר גם לגבי המבחנים, תמיד אני מוצא את עצמי שלושה, לפעמים ארבעה ימים לפני מבחן מתחיל ללמוד ולפעמים גם לאסוף חומר ללימודים. והאמת שזה לא קל, ככה לאלתר משהו בדקה התשעים ולמצוא חומר ממישהו ולהתחיל ללמוד אותו. זה ממש לא קל. בייחוד כשבלימודים שלך יש תקופות שהם אינטנסיביות, ובטח לשלב עם זה עבודה כמו שלי ששם דורשים ממך מינימום של ארבעה משמרות בשבוע, שאני יכול לתת רק בערב ובסופי שבוע מה שמשאיר לי קצת אוויר לנשימה, לכן המלגות האלה, לא משנה כרגע איזה יש, מאוד חשובות לי ובכלל לכל סטודנט שמממן את עצמו ואת הלימודים שלו, אני לא מדבר על סטודנטים שממנים גם שכר דירה, אלה בכלל מסכנים, אני לא אתפלא אם ההורים לא עוזרים או לחילופין שהם נעזרים במלגות כאלה ואחרות. נושא המלגות ובכלל נושא הכסף הוא נושא מאוד מעיק בחשוב בחייו של הסטודנט, אפשר להגיד שאנחנו חוזרים אחורה בזמן, אם חשבנו שהתקדמנו בחיים שלנו, אנחנו חוזרים לתקופה של התיכון אפילו, כשאנחנו מגרדים את הכיסים שלנו במה שאין לנו, ועושים חורים בכיסים יותר גדולה מי שרצינו. וכך יוצא שאנחנו חיים מהיד אל הפה, בדוחק, בצניעות ובענווה מסורה ללימודים האקדמאיים שתופסים לנו את מרבית הזמן והחיים.